איך ליצור מראי מקורות להפניה - How to Format Citations (HE)
איך ליצור מראי מקורות להפניה
עבדנו קשה כדי שמחולל ההפניות שלנו יצליח לזהות כמה שיותר מראי מקומות להפניה. באופן כללי, אם הכותרת של המקור כתובה במלואה עם מספור תקין, המחולל יזהה את המקור. כל מקור בספריא יכול ליצור הפניות אליו וממנו, אך במקרים מסוימים זה מעט מסובך.
נרד קצת לפרטים:
- סימני פסוק אינם אמורים לעורר בעיות: רווח, פסיק, נקודה או נקודתיים ברפרנס יהיו בסדר גמור.
- המחולל פועל גם ברמת הפרק או הפסוק ומזהה גם טווח מוגדר של פסוקים. על כן אפשרויות אלה תקינות:
מלכים ב' אמל"ב א:המל"ב א המל"ב א-דמל"ב ב:ג-ומל"ב ב:ג-ג:גמל"ב ב, גמל"ב פרק ב פסוק ג
שבת ז:שבת דף ז עמוד ב-
זוהר ב, כ: רי"ף שבת ז:
המחולל עלול להיכשל בזיהוי מראה המקום כאשר כותרתו שזורה בתוך משפט. למשל,
משנה תענית ד:ג יעבוד היטב, אבל בעת כתיבת במשנה השלישית של מסכת תענית, פרק ד הזיהוי לא יעבוד. העיקרון הכללי הוא לציין מראה מקום מלא בלי לכלול שום דבר אחר. עיקרון זה יפעל היטב עבור רוב המקורות המרכזיים – תנ"ך, משנה, תוספתא, תלמוד, מדרש, ספר הזוהר וכו'.
במקורות עם מבנה מורכב הזיהוי מסובך יותר. למשל, כאשר יוצרים מראה מקום עבור ארבע הקושיות שבהגדה, הוא אמור להיראות כך:
הגדה של פסח, מגיד, מה נשתנה, או בניסוח דומה. אך אין זה ניסוח טבעי אינטואיטיבי. המצב דומה במראי מקומות לחיבור 'משנה תורה': המחולל שלנו מכיר צורות שונות למראי מקומות לחיבור זה, אך קשה לקלוע אליהם בלי לדעת כיצד בדיוק הם מנוסחים במערכת שלנו.